1ממה ששנינו במשנה לגבי דרך אכילת הקרבנות: ובכולן רשאין כהנים לשנות באכילתן לאוכלם בכל דרך שירצו: לאכלן צלויין באש, או שלוקין מבושלים בישול יתר ומבושלין בישול רגיל, ורשאים הכהנים לתת לתוכן תבלי חולין וכן תבלי תרומה, אלו דברי ר' ישמעאל. משמע שמותר לכתחילה להוסיף תבלים של תרומה לקרבנות, אף שבכך מתמעט זמן אכילת התרומה כזמן אכילת הקרבנות! אמר ליה לו רבה לאביי: הנח לתרומת תבלין, אין להביא ראיה ממנה לענייננו, שהרי כל עצמה של תרומה זו אינו אלא מדרבנן מדברי סופרים.2חזר אביי ואיתיביה הקשה לו לרבה ממה ששנינו במשנה: אין הכהנים לוקחין קונים תרומה בכסף מעשר שני, מפני שבכך הוא ממעט באכילתה של התרומה. שכן התרומה נאכלת בכל מקום ומותרת אף לאונן, בעוד שמעשר שני ומה שקונים בדמיו מותר באכילה רק בירושלים ואסור לאונן. ור' שמעון מתיר לקנותה בכסף מעשר שני. הרי שר' שמעון מתיר אף לכתחילה להביא תרומה לבית הפסול! אישתיק ליה שתק לו רבה ולא השיב לאביי.3כי אתא לקמיה כאשר בא אביי לפני רב יוסף ומסר לו את דברי רבה ואת קושייתו עליו, אמר ליה לו רב יוסף: אמאי מדוע לא תותביה מהא תקשה לו מזו ששנינו: אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה, שלא יביאו על ידי כך קדשים תרומה לבית הפסול, שיצטרך לבער את שמן התרומה כשיגיע זמן ביעור פירות שביעית, ור' שמעון מתיר. הרי שלשיטת ר' שמעון מותר אף לכתחילה להביא קדשים לבית הפסול!4אמר ליה לו אביי: ולאו מי אותביתיה מהא והאם לא הקשיתי לו לרבה מזו של תבלין תרומה, ואמר לי: הנח לתרומת תבלין שאינה אלא מדרבנן מדברי סופרים? הכא נמי כאן גם כן, בענין ירק שביעית יכול הוא להשיב על קושייתי זו ולומר שתרומה זו שמדובר עליה תרומת ירק היא, שאינה אלא מדרבנן מדברי סופרים. אמר לו רב יוסף לאביי: אי הכי אם כך שמדובר במשנה זו בתרומת ירק, איפכא מיבעיא ליה למיתני ההיפך היה צריך לו לתנא לשנות במשנה זו, וכך לומר: "אין מבשלים ירק של תרומה בשמן של שביעית"! אלא וודאי בשמן תרומה מדובר, שתרומתו מן התורה. ואם כן, יכול אתה להקשות ממשנה זו על רבה!5חזר ואמר אביי לרב יוסף: ולאו מי אותביתיה ממתניתין והאם לא הקשיתי לו לרבה ממשנתנו ששנינו בה שמתיר ר' שמעון להביא קדשים לבית הפסול, ואמר לי שאין להביא ראיה ממנה, כיון שמדובר במקרה דאיערב שכבר נתערבו האשם והשלמים וכבר נעשה הדבר? הכא נמי דאיערב כאן גם כן מדובר שכבר התערב שמן התרומה בירק השביעית, ולכן הוא מתיר לבשלם יחד, אבל אין ראיה שהוא מתיר לעשות כן לכתחילה.6ושואלים: אי דאיערב אם מדובר במקרה שכבר התערב, מאי טעמייהו דרבנן מה טעמם של חכמים האוסרים לבשלם? ומשיבים: מידי דהוה כמו שהוא הדין לשיטתם במשנתנו, במקרה של אשם ושלמים שנתערבו, שאינם מתירים לבשלם, ולהביא את בשר השלמים לידי פסול.7ומקשים: מי דמי האם דומים הדברים? התם שם, בתערובת אשם ושלמים, אית ליה תקנתא יש לו תקנה ברעייה, שירעו כולם עד שיפול בהם מום, ויימכרו, ויביאו בדמי היפה שבהם קרבן אשם וכן קרבן שלמים. ואילו הא זה, בתערובת שמן תרומה בירק שביעית, לית ליה תקנתא אין לו תקנה בדרך הדומה לרעייה!8ואם יש להשוות מקרה זה, של שמן תרומה שכבר נתערב בירק שביעית, לתערובת קדשים, הא לא דמי זה אינו דומה אלא להלכה השניה שבמשנתנו, הדנה בחתיכה של קדשי קדשים שנתערבה בחתיכות קדשים קלים. ובמקרה זה גם חכמים מודים שכיון דלית תקנתא שאין תקנה לחתיכות המעורבות, שאוכל את כולן כדין החמור שבהן!9מתקיף לה מקשה על כך רבינא: מי דמי האם דומים הדברים? והרי חתיכה שנתערבה בחתיכות לית לה תקנתא אין לה תקנה כלל, ולכן התירו חכמים לאכלם כחמור שבהם. ואילו האי אית ליה תקנתא זה, שמן של תרומה, יש לו תקנה בסחיטה, שיסחוט את השמן מן הירק! ואם כן, מקרה זה אכן דומה למקרה שנתערבו קרבנות אשם ושלמים שיש להם תקנה, ומשום כך אסרו חכמים לבשלם.10ורב יוסף, מה הוא משיב על כך? לדעתו אף בסחיטה אין לו תקנה, שכן היכי כיצד נסחוט? אם נסחוט את הירק טובא הרבה — קא הריהו בכך מפסיד בירק של שביעית, ואין לעשות כן. ואם נסחוט את הירק פורתא מעט — סוף סוף עדיין איערובי מיערב מעורב שמן התרומה בירק השביעית, ולא הועילה הסחיטה. וחוזרת איפוא טענתו של רב יוסף, שבמקרה זה לא היו חכמים אוסרים לבשל את ירק השביעית בשמן התרומה. ואם הם אוסרים משמע שמדובר במקרה שעדיין לא נתערבו, ויש להם תקנה. וממשנה זו יש להוכיח, שר' שמעון, המתיר לבשלם, מתיר להביא קדשים לבית הפסול לכתחילה, ולא רק במקרה שנתערבו, כפי שסבור רבה.11ועוד איתיביה הקשה לו רב יוסף על שיטת רבה, ממה ששנינו בברייתא: מי שהוא ספק מצורע מוחלט, החייב להביא ביום השמיני לטהרתו אשם ולוג שמן, מה יעשה? ר' שמעון אומר: למחרת שבעת ימי טהרתו, ביום השמיני, מביא אשמו ולוגו עמו, ואומר: אם קרבן זה של מצורע הוא — הרי זה אשמו וזה לוגו, כדינו,12ואם לאו לא, שאין הוא מצורע — איל אשם זה יהא של שלמי נדבה, שכן דרך הקרבתם שווה. וכיצד נוהגים באותו אשם של ספק? הריהו טעון צריך שחיטה בצפון העזרה, כדין האשם, ומתן מדמו על בהונות המיטהר ועל אוזנו ראה ויקרא יד, יד, וסמיכה, ונסכים, ותנופת הנפת חזה ושוק כדין שלמים,13ונאכל ליום ולילה כדין אשם ולא לשני ימים, כשלמים. הרי שבמקרה של ספק מתיר ר' שמעון לכתחילה להביא קדשים לבית הפסול, ולא רק במקרה שנתערבו בהמות העומדות להקרבה! ומשיבים: תקוני גברא שאני תיקון האדם שונה, שכיון שאין לו דרך להיטהר לגמרי מצרעתו, אלא אם יביא קרבנו — אין חוששים למיעוט אכילת הקדשים.14ולגופה של שיטת ר' שמעון שואלים: פתרון זה של ר' שמעון על ידי תנאי התינח זה נוח לגבי האשם, ואולם ביחס ללוג שמן שצריך המצורע להביא מאי איכא למימר מה יש לומר? שהרי אין לוג שמן בא עם השלמים! ומשיבים: דאמר שהוא מתנה ואומר שאם אינו מצורע לוג זה יהא נדבה, שכן ניתן להקדיש שמן כנדבה. ושואלים: ודילמא ושמא באמת לאו לא מצורע הוא, ואם כן, בעי מקמץ צריך להיות נקמץ, כפי שנוטלים קומץ מסולת המנחה, ולהקטיר אותו על המזבח כדי להתירו לכהנים באכילה! ומשיבים: מדובר דמקמיץ שלוג זה אכן נקמץ תחילה.15ושואלים: ודילמא ושמא באמת מצורע הוא, ובעי וצריך מתן שבע הזיות מלוג השמן לפני ה' ראה ויקרא יד, טו— טז! ומשיבים: דיהיב שהכהן אכן נותן את המתנות הללו.16ומקשים: וכיצד הוא יכול להזות? והא חסר ליה והרי כבר נחסר לו לוג השמן על ידי הקמיצה, ואין מזים אלא מלוג שלם! ומשיבים: דמייתי פורתא ומלי ליה שלאחר הקמיצה מביא מעט שמן נוסף, וממלא, משלים, אותו לכדי שיעור לוג. דתנן שכן שנינו: חסר הלוג עד שלא יצק הכהן מן השמן על כפו השמאלית, על מנת להזות ממנה על המצורע באצבעו הימנית — ימלאנו.17וחוזרים ושואלים: ואם אין הוא מצורע, ואותו לוג שמן הריהו נדבה, הא בעי הרי הקומץ שקמץ ממנו צריך הקטרה על המזבח, כדי להתיר את השיריים באכילה לכהנים! ומשיבים: דאקטר ליה שבאמת הכהן מקטיר אותו.18ושואלים: אימת מתי מקטיר הכהן את הקומץ? אי בתר אם אחר מתנות שבע שלפני ה', לטהרת המצורע — אינו יכול לעשות זאת, שהרי בהזאות אלו נחסר לוג השמן, ומה שנותר הוו להו נהיו בכך כשיריים של מנחה שחסרו בין קמיצה להקטרה, ואין מקטירין עוד את הקומץ עליהן כדי להתירם באכילה.19אי אם הכוונה היא שמקטיר הכהן את הקומץ קודם מתנות שבע שלפני ה', הרי מאחר והקטיר את הקומץ מלוג השמן — שוב אינו יכול להזות ממנו לפני ה', שהרי כלל הוא: כל שממנו לאישים — הרי הוא ב"בל תקטירו", כלומר, כל דבר שחלק ממנו קרב על המזבח "לאישים", החלק האחר שבו אסור בהקרבה. והזיה זו מעין הקטרה היא!20אמר רב יהודה בריה בנו של ר' שמעון בן פזי: כשהוא מזה שבע הזיות הריהו מתנה שאם אינו מצורע — אינו מתכוון להקרבה אלא לשפיכה סתם, כמו דברים האסורים בהקטרה דמסיק להו שמעלה אותם לשם עצים להסקה בלבד. דתניא שכן שנויה ברייתא, ר' אליעזר אומר: אותם דברים שאסורים בהקטרה על המזבח — לריח ניחוח אי אין אתה מעלה אותם למזבח, אבל אתה מעלה
